שרה הקטנה, קטועת יד, האמינה בעצמה והפתיעה...
שנה חדשה הגיע ואני הגעתי בבוקר לכיתה ב' בבית ספר חדש, ללמד אוריגמי.
עשיתי הכרות קצרה עם הילדים והתחלתי לחלק להם דפי אוריגמי ואז ילד אחד צעק "אבל המורה, איך שרה תקפל ? יש לה רק יד אחת!"
ניגשתי לשרה, חילקתי לה דף ואמרתי לה שהיא יכולה לקפל כמו כולם ואם היא צריכה עזרה, אני פה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי בסיטואציה כזאת ופעלתי ע"י אינטואיציה בלבד של- "תראי לה שאת מאמינה בה, וזה יגרום לה להאמין בעצמה"
אבל האמת היא שלא הייתי בטוחה אם זה יעבוד...
אבל החלטתי להמשיך כרגיל, ואחרי כל קיפול וקיפול בדקתי את העבודות של כולם
וגם את העבודה שלה ו..הופתעתי !
היא קיפלה ברמת דיוק מופלאה!
במהלך כל השיעור היא קיפלה ללא עזרה. הכל בעצמה! לרגע היא לא אמרה לי
שהיא לא יכולה, פשוט האמינה בעצמה והצליחה! ממש אלופה! ולא רק אלופה באוריגמי,
אלופה של החיים! מסתכלת על מה שיש ולא על מה שאין.
אז נכון שאין לה יד אחת אבל, יש לה את היד השנייה!
וזה מה שחשוב!
המסקנה כבר די ברורה, לא?
"תסתכל על חצי הכוס המלאה"
נ.ב
מצחיק אבל, לפעמים ילדים ניגשים אליי עם פצע קטן, קטן, פיצי (שגם עם זכוכית מגדלת לא רואים) והם אומרים לי שהם לא יכולים לקפל...
זה זמן טוב לספר להם על שרה האלופה באוריגמי!
